גז"ד לאחים רחמים בעניין טופסי התפקדות בבחירות פנימיות במפלגת העבודה

1.         שני המערערים הורשעו, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות בניגוד לסע' 28(א)(1) ו-28(א)(5) לחוק ה מפלגות, תשנ"ב - 1992, יחד עם סע' 25 לחוק ה עונשין (עבירת הניסיון). בסע' 28(א)(1) ענייננו במי ששילם עבור אחר את דמי ההתפקדות לצורכי זכות ההצבעה בבחירות הפנימיות (פריימריז) למפלגת העבודה, שהתקיימו בנובמבר 2005, ובסע' 28(א)(5) מדובר בניסיון להקנות זכות הצבעה בבחירות אלו למי שאינו זכאי לכך.

מעשי הנאשמים התבצעו במסגרת ניסיון איגוד נהגי המוניות להשפיע ולדחוף, בבחירות המוקדמות, את היבחרותו של ח"כ עמיר פרץ ליו"ר המפלגה, מתוך הבנה מוקדמת כי ח"כ פרץ אוהד את הארגון ויפעל בעתיד לשיפור מצבם הכלכלי של נהגי המוניות בארץ. כאשר נכשלו ניסיונות חלק מחברי הנהלת האיגוד לפקוד נהגי מוניות להשתתף בפריימריז, נקשר הקשר לשלם עבור כל מתפקד את דמי ההתפקדות, וכך נעשה, כאשר שני הנאשמים, אחים, נוטלים חלק נכבד בקשר פלילי זה.

נאשם 2, אברהם, הינו נהג ותיק וחבר הנהלת תחנת המוניות קסטל ואף חבר בהנהלת האיגוד, כנציג התחנה. נאשם 1, אהרון, האח הצעיר, הינו נהג מונית, חבר התחנה שאף עבד כפקיד במשרדי התחנה. אברהם הסכים לקשר שנקשר, העביר את הכספים ששימשו לתשלום דמי ההתפקדות ואף לקח חלק בניסיונות לפקוד את חברי התחנה. נאשם 1 מילא בפועל את הוראות אברהם, פקד נהגי מוניות והחזיר להם את דמי ההתפקדות שנגבו מהם בשיקים.

הנאשמים זוכו מעבירת המרמה שיוחסה להם באשר לא שוכנעתי כי הנהגים שהתפקדו הוטעו על ידי מי משני הנאשמים בכל הקשור לעצם התפקדותם ומשמעותה.

2.         לאחר שהוקראה הכרעת הדין ביקש ב"כ הנאשמים כי בית המשפט ישקול את ביטול ההרשעה ולשם כך יקבל תסקיר קצין מבחן בעניינם של שני הנאשמים. ב"כ המאשימה הסכימה לקבלת התסקיר, ללא כל התחייבות לאימוץ המלצות שירות המבחן. בתסקירים שהוגשו צוין כי כל אחד משני הנאשמים מנהל וניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, שניהם מביעים חרטה על מעשיהם, מבינים כיום את חומרת מעשיהם ועצם ההליך המשפטי היווה לגביהם גורם מרתיע. ומכאן המלצת השירות כי בית המשפט יימנע מהרשעתם בדין וזאת עקב החשש כי תפקודם התעסוקתי ייפגע קשות, ויצווה על שירות לתועלת הציבור בלבד, כגורם חינוכי הולם.

ב"כ הנאשמים אשר עשה ככל יכולתו למען הנאשמים סובר כי אין כל מקום שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן. לדבריו, ההרשעה תגרור את סילוקם מתחנת המוניות וייתכן שאף תגדע לחלוטין את מקור פרנסתם. לנאשמים משפחה וארבעה ילדים לכל אחד, שעול פרנסתם על כתפיהם. לטענתו, תוצאה זו, לא רק שאינה תורמת לשיקומם, אלא מביאה עליהם עונש בלתי מידתי מול נסיבות המעשים, באשר מדובר בדגי רקק, והעבריינים העיקריים התחמקו ואינם נקראים ליתן דין על מעשיהם.

            ב"כ המאשימה מתנגדת לאי הרשעה, לאור טיבה וחומרתה של העבירה.

כידוע, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי ימוצה עמו והוא יורשע בדין. זהו העיקרון הבסיסי לאכיפת החוק, באופן מלא ושוויוני. האמור בסע' 71א' לחוק ה עונשין, להימנע מהרשעה, הינו אך החריג לכלל. רק בנסיבות מיוחדות איזון השיקולים שבין האינטרס הציבורי, מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, יביא להפעלת החריג. השיקול הציבורי כולל את טיב העבירה וחומרתה ואף את נסיבותיו האישיות של הנאשם. לרוב, השיקול הציבורי יגבר, אלא אם ייווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראה ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' פד"י נ"ד(3) 685). יחד עם זאת, השיקול של שיקום הנאשם, אינו השיקול היחיד. על כן, על אף הנזק הבלתי מידתי לעיתים לנאשם מעצם הרשעתו, הרי הימנעות מהרשעה בדין אפשרית רק בהצטבר שני גורמים, שאחד מהם הוא שטיב העבירה מאפשר ויתור על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ההרשעה האחרים, בעיקר השיקולים הציבוריים של הפנמת האיסור הפלילי והרתעת הרבים (ראה ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פד"י נ"ב(3) 337).

בפרשתנו, העבירות בהן הורשעו הנאשמים עונשן שנת מאסר אחת בלבד. אולם ענייננו באיסורים שתכליתם הינה בשמירת טוהר הבחירות ועקרון השיוויון בהן. הסיוט כי בעלי המאה הם אף בעלי הדעה, ובכספם ירכשו את הזכות למנות את המתמודד המועדף על ידם לראשות המפלגה, מחייבת הטלת אות קלון במצחו של כל אדם הלוקח חלק בקשר פלילי שכזה. הקרבן בעבירות אלו איננו אלא הציבור בכללותו ושלטון החוק. על בית המשפט להביע את סלידתה של החברה ממעשים שכאלו של קניית מועמדות במחשכים תוך ניצול ממון וכח כלכלי. אין זה מעלה או מוריד אם מדובר היה באיגוד נהגי המוניות שסברו בתמימותם כי חבר  בכנסת יפעל בעתיד לטובת עניינם, או שמדובר בבעל הון המקווה לזכות בעתיד באוזנו הקשבת של הנבחר למטרותיו או יוזמותיו הפרטיות.

החובה להטביע על מצח הנאשמים את אות הקלון של פליליות מעשיהם - הפגיעה בכשרות ההליך הדמוקרטי - גוברת על כל שיקול שיקומי.

3.         ב"כ הנאשמים מוסיף וטוען כי אל לבית המשפט להכביד ידו דווקא על דגי הרקק כאשר העבריינים העיקריים, חברי הנהלת איגוד נהגי המוניות, ואף אולי אחרים שמעליהם בהיררכיה ההסתדרותית, חמקו מליתן את הדין על חלקם בפרשה. טענה זו כבר נידונה בהכרעת הדין עת נדחתה טענת "הגנה מן הצדק", באכיפה הבררנית לכאורה, בפרשתנו. בהכרעת דיני כבר קבעתי כי לא הוכח בפני כי הפרקליטות או המשטרה אכפה את הדין באופן בררני וחסר תום לב, באי מיצוי החקירה נגד חלק מהחשודים בפרשה או בהתעלמות מראיות מפלילות, כנגד אחרים. יתכן וכנגד חלק מהמעורבים לא נאספו ראיות מספיקות, אולם כנגד יו"ר הנהלת האיגוד הוגש כתב אישום ואף נאשם 2 הינו אחד מחברי ההנהלה ואינו ה"ש.ג." כטענת ב"כ הנאשמים. ענייננו באכיפה חלקית ולא באכיפה בררנית. אכיפה חלקית תהיה פסולה אם היא תפלה בין בני אדם דומים או מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא.  (ראה במ"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע, פד"י נ"ג (3)  289, 305). בפרשתנו האכיפה  החלקית נבעה מהעדר ראיות כנגד אחרים ולא משיקולים פסולים כל שהם או, למצער, לא הוכח מצב דברים שונה, וכשנאספות ראיות מרשיעות כנגד נאשמים, האינטרס  הציבורי מחייב את מיצוי ההליך הפלילי כנגדם. טענות "הקונספירציה" שובות לב, אך אינן תחליף להוכחות של ממש.

4.         ב"כ הנאשמים אף מוסיף וטוען כי הרשעת הנאשמים תביא לפיטוריהם מעבודתם. בעניין זה מסתמך ב"כ הנאשמים על תקנות אגודת "איחוד מוניות הקסטל", בה הם חברים. ואכן, בתקנון נקבע כי תנאי מתנאי הקבלה לאגודה הינו בהעדר רישום פלילי. אולם שני הנאשמים כבר חברים קבועים באגודה ותנאי זה אינו נוגע להם. על מנת להוציא חבר מהאגודה, כאמור בסע' 18 לתקנון, יש צורך בהצבעות שני שליש מהחברים באסיפה כללית. קשה  לי להאמין כי תוגש בקשה להוצאתם מהחברות וכי יושג רוב מיוחס שכזה בהצבעה לסילוקם. ואף אם החמור מכל יתרחש, עדיין יוכלו השניים לעסוק במקצועם שלא במסגרת  תחנת הקסטל.

            אשר על כן, לא אוכל להימנע מהרשעתם בדין, דהיינו - ביטול הכרעת הדין בעניינם.

5.         התביעה עותרת לענישת הנאשמים בהטלת מאסר מותנה ושירות לתועלת הציבור. לטענת ב"כ התביעה, בהעדר הרשעות קודמות לנאשמים ובהסתמך על האמור בעניינם בתסקיר שרות המבחן, ניתן להסתפק בענישה הצופה פני עתיד, בצירוף עבודות ציבוריות כגורם ענישתי חינוכי. דברים אלה מקובלים עלי. הנאשמים לא היו יוזמי הקשר הפלילי שנקשר להשיב למתפקדים את דמי ההתפקדות המקנים זכות הצבעה בבחירות המקדימות. הם נטלו חלק במבצע מבלי ליתן לעצמם דין וחשבון מלא על עומק ההתדרדרות המוסרית במעשיהם, והפגיעה החמורה בטוהר הבחירות. החובה בהעברת המסר המתחייב, תתמלא בעצם ההרשעה ובהטלת העונש, אף אם ברובו, כעונש מותנה. אין להתעלם מהקשיים הצפויים לנאשמים בפרנסתם מעצם הענישה. אילמלא נסיבות אישיות אלו היה על בית המשפט להטיל עונש מאסר של ממש אף לתקופה קצרה.

6.         לאור כל זאת, הנני מטיל על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

            על נאשם 1:

א.         עונש מאסר של שלושה חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו אלא אם יעבור, תוך 3 שנים מהיום, כל עבירה בניגוד לסעיף 28 לחוק המפלגות.

ב.         160 שעות של"צ, במסגרת "עזר מציון", בתפקיד חלוקת מזון לנזקקים.

על נאשם 2: